מאז המאה ה–16 הלב קיבל פחות ופחות תשומת לב. סה׳כ לימדו אותנו שהלב אינו אלא משאבה ומפמפמת דם. אמנם היו לא מעט תהיות לגבי יכולתה של משאבה כל כך קטנה המפמפמת מליוני ליטרים של דם במשך חיי אדם, אך הלך הרוח שמאמין רק למראה עיניו היה חזק מכל.
במשך אלפי שנים, לפני המאה ה16, או תקופת ההארה, הלב נחשב כמרכז האדם. הוא היה מקור הרגשות והתחושות, הוא היה מסוגל לאסוף את כל התחושות לידי אחדות מסויימת, ולמעשה בזכותו נפתחה היכולת האינטלקטואלית של האדם, היכולת שלו להבין את החיים. לא לחינם במספר מקומות בתנ׳ך ובברית החדשה מזכירים לנו על יכולת זו של הלב: אלוהים מקשה את לב פרעה כדי שלא יבין מה קורה, ישעיה הנביא מתבקש להשמין שת לב העם כדי שלא יבינו מה נאמר להם, ובברית החדשה מוזכרים מדי פעם התקשות הלב בהקשר של אמונה והבנה.
מאז 1990 חוקרים רבים נכנסו לעומק של פעילות הלב וגילו שהקדמונים לא טעו. באופן מדעי הם הוכיחו שהלב והמוח נמצאים בתקשורת מתמדת, ופעילות הלב משפיעה באופן ישיר על הפרספקטיבה שלנו, האמוציות, אינטואיציה והבריאות הכללית של גופנו.
רבות אנחנו מדברים על חשיבה חיובית והאופן שבו עלינו לנסות לאמץ לעצמנו גישת חיים חיובית. אך גישת חיים חיובית אינה משהו שניתן ללמוד אותו, לכפות על עצמנו לאמר משפטים, מילים, מנטרות רק כדי לשכנע את עצמנו שהחיים יפים.
החיים מתחילים להראות יפים רק כאשר הלב אומר זאת. הלב הוא הבסיס ממנו גישת חיים חיובית יכולה לצמוח: תחושות של כבוד, הערכה, טוב לב, רצון לעזרה הן תחושות שמוכרות לנו. ואם יש כוון שעלינו לפתח בתוכנו הוא בדיוק את התחושות הללו.
כלומר, אין מה לחפש ארועים, מצבים או אנשים מעוררי השראה עבורינו. אלא מתוך כח הרצון שלנו אנחנו יכולים ומוזמנים להביא תחושה של פליאה, תחושה של הערכה לכל דבר ובכל זמן.
כדי ליצור חשיבה חיובית בתוכנו עלינו להתחיל מהלב. לתת ללב את המזון לו הוא זקוק: הנתינה.
נתינה לשמה!
קורס פסיכותרפיה הוליסטית
הפסיכותרפיה ההוליסטית: הדרך להרמוניה של הנשמה, הגוף והנפש בעולם המודרני, שבו סטרס, חרדה ועייפות רגשית הפכו לחלק שגרתי מהחיים, רבים מחפשים דרכים לשיקום ההרמוניה הפנימית. אחד הכלים היעילים ביותר להשגת